מבנה העין ותפקודה – ירון לנג

העין הינה איבר כדורי הבנוי משלוש שכבות של מעטפת ותוכן. מרבית תוכן העין, מעל 80% מנפחה, הינו ג'ל שקוף, המזכיר בצורתו חלבון ביצה לא מבושלת והקרוי זגוגית או ויטראוס (1). עוד נמצאת כחלק מתוכן העין העדשה השקופה (2) הקשורה לדופן העין באמצעות חוטים דקים ועדינים מרובים הקרויים סיבי העדשה או זונולות (3).

gret

האור הבא מהעצם אותו העין רואה, נכנס לעין דרך הקרנית השקופה (4), המצויה בקדמת העין, ממשיך מבעד לפתח האישון, עובר דרך העדשה השקופה והזגוגית ומתמקד (בעזרת העדשה) על מרכז הרשתית, הוא הכתם הצהוב (מקולה). האור יוצר ברשתית גרוי ראיה ראשוני, העובר באמצעות עצב הראיה אל קליפת המח הראיתי הנמצאת בחלקו האחורי של המוח, ושם נוצרת תחושת הראיה אותה אנו חווים.

השכבה החיצונית של מעטפת העין כוללת את הקרנית השקופה בחלקה הקידמי של העין, ואת לובן העין (או סקלרה)  האטום למעבר אור, המשלים את מעטפתה החיצונית של  העין בחלקה האחורי יותר (5) . לובן העין משמש כשכבת הגנה חיצונית לגלגל העין העדין. הגבול החד שבין הקרנית השקופה ולובן העין נקרא גובלת (או לימבוס). בחלקו הקידמי, מצופה לובן העין בקרום רירי עדין הקרוי לחמית. קרום זה, העשיר בתאים המפרישים לחלוחית, שומר על  הקרנית לבל תתיבש. הלחמית מצפה גם את חלקם האחורי של העפעפיים.

השכבה האמצעית של מעטפת העין כוללת את הקשתית (או איריס)  בחלקה הקידמי של מעטפת העין (6), את גוף העטרה (או הגוף הציליארי)  בחלקה האמצעי (7),  ואת הדמית (או כורואיד)  בחלקה האחורי של מעטפת גלגל העין (8).

הקשתית הינה רקמה צבעונית רבת גוונים, כקשת בענן ( שמה הלועזי של הקשתית, איריס, היה  גם שמה של  אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית). עיקר תפקידה של הקשתית הוא לווסת  את כמות האור החודרת לעין, כצמצם במצלמה: הקשתית שולטת באמצעות עיצבוב מתאים ושרירים על גודל הפתח (האישון) דרכו נכנס האור לעין. צבע הקשתית נקבע ע"י פגמנט (צבען) חום המצוי בה. ככל שהקשתית עשירה יותר בפיגמנט, יהיה צבעה של הקשתית כהה יותר, בגווני חום ושחור. ככל שכמות הפגמנט תקטן, יהיה צבע העין בעל גוונים של ירוק וכחול. בין הקשתית לקרנית נמצא חלל הקרוי הלשכה הקידמית (9), והוא מלא נוזל צלול הקרוי מי לשכה.

גוף העטרה נמצא אחורית לקשתית וכולל חלק קדמי בעל קפלים (פרס פליקטה) וחלק אחורי חלק (פרס פלאנה). החלק הקדמי, הפרס פליקטה, כולל בתוכו שריר. לחלק זה קשורה עדשת העין באמצעות הזונולות. באמצעות השריר שבתוכו, יכול חלק זה של גוף העטרה לשלוט על צורת העדשה, ובהתאם לכך לקבוע את יכולת המיקוד של העין לטווחי הראיה השונים: לרחוק, לטווחי הביניים ולקרוב. ככל שאנו מתבגרים, פוחתת גמישותה של העדשה, וכך גם יכולתה של העין להתמקד לקרוב. זו הסיבה שבגיל מסויים, בסביבות 40-45, נזקקים מרבית בני האדם למשקפי קריאה.

גוף העטרה הוא היוצר את מי הלשכה שמקורם במחזור הדם. לאחר היווצרותם, מופרשים מים אלה לחלל צר המצוי מאחורי הקשתית, למעשה בינה לבין העדשה, והקרוי לשכה אחורית (10). מי הלשכה ממלאים את הלשכה האחורית, עוברים קדימה מבעד לאישון וממלאים גם את הלשכה הקידמית. הם נספגים מבעד לזווית שבין הקשתית והקרנית חזרה למחזור הדם  וחוזר חלילה. קצב ייצור מי הלשכה אמור להשתוות לקצב ספיגתם חזרה. אם חלה הפרעה ביכולת הספיגה חזרה של מי הלשכה בזווית, הם יצטברו בתוך העין. מאחר ודופן העין הינה קשיחה, תוספת הנפח של מי הלשכה תביא לעליית הלחץ בתוך העין (בדומה לכדור משחק מנופח מדי) וכתוצאה מכך עלול להגרם נזק לעצב הראיה. זוהי המחלה הקרויה גלאוקומה.

חלקו האחורי של גוף העטרה, הפארס פלאנה, הינו שטוח ודק. מקום זה הינו המתאים ביותר לביצוע הפתחים בדופן העין הנידרשים בעת ניתוח ויטרקטומיה,  ניתוח הנעשה לצורך טיפול במחלות רשתית שונות.

המשכה של הפארס פלאנה מהווה את חלקה האחורי של המעטפת האמצעית. אזור זה, הקרוי הדמית (או כורואיד), הינו למעשה רקמה עשירה מאד בכלי דם ומכאן שמה. תפקידה, בין השאר, הוא לספק דם למעטפת הפנימית ביותר, הרשתית, לנקז ממנה חומרי פסולת ולדאוג לסילוק עודפי החום הנוצרים ברשתית, הפעילה מאד מבחינה אנרגטית. שלושת חלקיה של המעטפת האמצעית: הקשתית, גוף העטרה והדמית מהווים שכבה עשירה בפיגמנט חום כהה. ליוונים הקדמונים הזכיר מראם המשותף צורה של ענב שחור ומכאן שמה של המעטפת האמצעית: ענביה (או אוביאה, ענב ביוונית).

כאמור, השכבה הפנימית ביותר של מעטפת העין קרויה רשתית (11). זוהי רקמה עדינה העשויה מרשת צפופה ומורכבת של תאי עצב מסוגים שונים שתפקידם לקלוט את האור הנכנס לעין ולעבדו לתמונה ראשונית. הרשתית מצפה את הדופן האחורית של גלגל העין כשהיא צמודה לדמית מבפנים, אך חסרה בחלקו הקדמי של דופן העין. לפיכך, צורתה של הרשתית היא כשל ספל הפתוח מלפנים. הרשתית עשירה בכלי דם המגיעים אליה באמצעות עצב הראיה (12). תפקידו של עצב הראיה הוא להעביר לחלקו האחורי של המוח הקרוי אונה אוקסיפיטאלית, את המידע הראייתי מהרשתית. שם, במרכז הראיה, מתבצע עיבוד נוסף של התמונה המגיעה מהעין ואנו יכולים אז לחוות את התמונה בשלמותה.